האישה המדברת. שתיקה כהודאה. מה קורה למי ששותקת במין? למה כל כך חשוב לדבר?
כשאני מדברת קודם כל הלב שלי נפתח, פתאום יש קול לתחושות שלי, לרצונות שלי, למחשבות שלי. קול מעורר ומפעיל. קול נותן לי להרגיש ביטחון גם במיטה וגם מחוצה לה. אני נשמעת כשאני אומרת קול, זה לא קול כתלונה, לא קול כמלחמה, אלא קול שמבטא את הצרכים שלי.
אנחנו כל כך נבוכות לדבר על מין, אנחנו מתביישות. אנחנו יכולות להיות חזקות, עוצמתיות, בטוחות בעצמינו, אבל בכל הקשור לצרכים שלנו במיטה אנחנו נשתוק, לא נספר מה אנחנו אוהבות בין אם אנחנו יודעות מה אנחנו אוהבות ובין אם לא. נהיה נבוכות לבקש להגיד: "בא לי ככה, בא לי אחרת, אני רוצה שתסתכל לי בעיניים, אני רוצה שתתקרב אלי, אני רוצה שתריח אותי, אני רוצה להרגיש את הטעם שלך".
"אני אוהבת אותך אתה חשוב ויקר לי".
"אני מתפעלת ממשהו שעשית, תודה".
"בוא תן לי יד, שים ראש על החזה שלי, רוצה לטעום לי את הפיטמה, אני רוצה שתלקק אותי, אני רוצה שתטעם אותי, איך אני בשבילך? טעים לך?".
שיח סביב המין: "אני רוצה אותך בתוכי, אני רוצה להרגיש אותך, אני רוצה לחוש את הגב שלך, אני אוהבת להניח עליך את כפות הידיים שלי, אני כל כך אוהבת כשאתה מלטף לי את השיער. זה ממש לא נעים לי כשאתה שם ככה את הראש זה מכביד עלי. אבל שים פה, כן, תלטף לי בצוואר. אני רואה אותך בעיניים, איזה יופי יש בפנים, איזה מתוק אתה, אני מתפעלת ממך".
למה כדי לייצר קרבה רגשית מחוץ למיטה אנחנו מדברים בין אם זה עם הילדים שלנו או חברים שלנו אבל במיטה דממת אלחוט? איך יכול להיות שהמין בינינו יהיה מתוק וטוב, מהנה ומעיף מבלי נדבר?
הרבה פעמים כשאומרים לנו לדבר אז זה רק תלונות ומה לא בסדר ומה לא נעים. זה לא מקרב ולא כדאי שיתרחש במיטה. גבולות כן "ככה לא", "כן יותר לאט". אבל גם את ההיפך: מה כן? מה אני רוצה? מה מתחשק לי?
לתת דרור למחשבות והתשוקות הכמוסות שלי, לשיים אותם זה משחרר ממש.
ואם הפרטנר שאיתי לא מגיב לזה, לעצור להסביר שזה חשוב לך, שאת מבקשת את זה ככה. לבקש ממנו: "תגיד לי משהו". מי שאכפת לו ממך, מי שאוהב אותך, יגיד לך.
תדברי אחותי. למילים יש כוח להפוך את המיניות שלך למענגת עשרות מונים.