אישה שרוצה הרבה יותר ממה שיש לו להציע לה ומה עושים עם זה? יש נשים שרוצות יותר, הרבה יותר מהגבר שנמצא לצידן. והחוויה היומיומית שלהן היא של דחייה. הן מבקשות ולא נענות. הן דוחפות ומקבלות בתמורה תגובה שלילית, לעיתים אי רצונית, והתשובה "לא ודי" ו"מספיק" ו"אל תיגעי בי ואל תתקרבי אלי" היא קשה מנשוא. התחושה היא שהתהפכו היוצרות, שמשהו באיזון העדין בדרך העולם הופר. אבל יש יותר ויותר מאיתנו, נשים, שככה מופיעות בעולם: רוצות, יוזמות, מבקשות, מנסות ולא נענות. והכאב של הדחייה הופך מיום ליום להיות יותר ויותר מוחשי, יותר ויותר חי. את לא מבינה למה הוא לא משתף פעולה עם כל הרצון הזה שלך.
איך יכול להיות שבדשא של השכנה היא לא רוצה לה לא בא והוא רק יוזם, רק מבקש, רק מחזר, רק רוצה עוד ועוד ממה שלה אין מה להציע ולך, שהבופה שלך רחב וגדוש ומתוק ומלוח ויש פה טעמים עשירים ותשוקה עזה, את מקבלת "לא" גורף בצורה משפילה כמעט?
למה זה קורה? למה התופעה הזאת הופכת להיות כל כך רווחת בקרב נשים? ולמה אחרי זמן ארוך שככה זה מתחילה עייפות ושיעמום וריחוק והימנעות?
בסוף, בטבע, נקבה היא כלי למילוי. את לא יכולה להיות גם זו שממלאה וגם זו שמתמלאת. לא נותר לו תפקיד. והרבה פעמים אנחנו רוצות אותם
את הרגישים והעדינים ואנשי השיחה והקשב המדויק, את אלה שיהיו שם בשבילינו בוכות ויהיה כתף להניח עליה ראש. אבל זכרים הם לא במלוא מובן המילה.
גם הם עוברים שידרוג, והרבה פעמים השידרוג הזה מלווה בסרוס של הטבע הפראי שלהם – זה שלוקח, זה שבועל, זה שצד, זה שמבקש עוד ממשהו. וכשהאנרגיה הזאת לא מאוזנת היא מאוסה ואלימה ומפחידה נשים, וכשזה נפגש עם אישה חזקה זה גם סופר מפחיד כי זה הופך להיות קרב על טריטוריה. ועכשיו מה עושים? איך אנחנו מפנות מקום, עם כל התשוקה הבוערת בבטן, להיות מחוזרות? להיות מתמסרות למה שיש לו להציע? להיות נקבות שמקבלות? שרכות? שעדינות? איך אנחנו מתמסרות לטבע שלנו? כי זו הבקשה בפנים שהוא ירצה אותי, שהוא יחשוק בי, שהוא יענג אותי, שהוא יחזר אחרי, שהוא יקיף אותי בפינוקים ואהבה.
הדרך שאני מצאתי היא להפנות את כל התשוקה הבוערת הזאת אלי. להפסיק להוציא את זה החוצה אליו.
לא לתת מיליגרם. אם צריך בצורה קיצונית. לא להאמין, לא לקוות, לא לחכות שמשהו ישתנה, לא בשיחות, לא בדיבורים, במעשים. את חשה תשוקה? את מרגישה רצון? יש לך בעירה פנימית? קומי לכי לשחות, לכי לחדר כושר. תכיני לך את מה שאת אוהבת לאכול, תפנקי את עצמך בלק ג'ל, תקני לך מנוי לסלסה. תצאי לשדות, לכי לריטריט, צאי עם חברה. שימי מוסיקה, תרקדי. תכתבי, תיצרי, תרקמי. תעשי דברים שאת אוהבת,
תיצרי בעבודה שלך את כל האנרגיה הזאת שאת מרגישה בגוף שלך של הרצון העז. אל תפני אותה לגבר שלך לפני שהוא מבקש, לפני שהוא מתקרב, לפני שהוא עושה את הצעד הראשון של לבוא אליך ולהגיד: "אני רוצה אותך, בא לי עליך, מתחשק לי ממך". לפני שהוא טופח קלות על הישבן שלך ואומר: "ממממ איזה אושר שאת איתי, מה הייתי עושה לך". תני לו לעשות את העבודה הזאת. אל תעשי את זה בשבילו. מינימום מאמץ זה הסוד.
ואת בטח אומרת: "אבל אני כל כך רוצה" נכון, אבל זה חייב לבוא ממנו, אחרת את בלופ של רוצה הוא לא נענה ודחייה.
לפעמים אי אפשר לנצח את הטבע, גם לא ב-2026, אלא אם כן את באופן מודע מוכנה לחיות ככה, שאת ממלאה והוא מתמלא. אבל ממה שאני רואה זה מלווה בתלונות אינסוף ותחושה של דחייה קשה, שלאף אישה גם לא גבר אגב לא מגיע.
אז קומי אהובה שלי ותתחילי להזרים את החשק אל תוך החיים שלך. את תראי מהר מאוד איך החיזור שלו הופך להיות עוצמתי כשהוא מבין שיש אחרי מי לחזר.
בקליניקה שלי אני מלווה נשים בתהליכי ברור פנימיים עמוקים של המיניות שלהן בחיבור לרחם,למערכת המינית בהכרות עם הכח הנשי המתפרץ והמלא תשוקה הזה שלעיתים עומד לרועץ
בליווי אנחנו לומדות איזון מהו איך לנתב את הכח הזה ליומיום שיש בו הנאה למיניות שיש בה התמסרות ורצון הדדי וכייף משותף וחיבור ואינטימיות מיוחדת